רק להיום

1 באוקטובר

לא רק כוח מניע לגדילה

אנו לומדים שכאב יכול להפוך לכוח מניע בהחלמתנו.

טקסט בסיסי, עמוד 30-29

כאב - מי צריך את זה! כך אנו חושבים בכל פעם שכואב לנו. אנו לא יכולים לראות שום תכלית בכאב. דומה שהוא תרגיל מיותר בסבל. אם מישהו מזכיר לנו גדילה רוחנית, כשאנו שרויים בכאב, יש להניח שנבטל את דבריו בבוז ונסתלק ממנו, אומרים לעצמנו שמעולם לא פגשנו טיפוס פחות רגיש ממנו. אבל מה היה קורה אם בני-האדם לא היו חשים כאב - לא גופני ולא רוחני? נשמע כמו עולם אידיאלי? לא ממש. אם לא היינו מסוגלים להרגיש כאב, לא היינו יודעים מתי למצמץ על-מנת לגרש חלקיקים זרים מתוך העיניים שלנו; לא היינו יודעים מתי להפסיק להתאמן; לא היינו יודעים אפילו מתי להתגלגל בשינה. היינו פשוט מתעללים בעצמנו, בגלל העדר מערכת אזהרה טבעית. הוא הדין לגבי כאב רגשי. איך היינו יודעים שהחיים שלנו נעשו בלתי-ניתנים לניהול, אם לא היינו סובלים וכואבים? כאב רגשי, כמו כאב פיזי, מאפשר לנו לדעת מתי עלינו להפסיק לעשות משהו שמכאיב. אך כאב הוא לא רק כוח מניע. כאב רגשי נותן בסיס להשוואה עם רגעי האושר שלנו.

רק להיום:

אקבל את הכאב כחלק הכרחי מהחיים. אני יודע שבאותה רמה בה אני יכול להרגיש שמחה, אני יכול להרגיש גם כאב.