חוויה מהכנס העולמי

ברצלונה . עודד מיקו ואני טסנו כמה ימים לפני כולם למפגש האידיאם – פורום השליחים האירופיים . ארבעה ימי ישיבות סביב שולחן עם נציגים מ 20 מדינות מרחבי אירופה והסביבה . למחרת הגיענו החלו הפגישות , מ 9 בבוקר עד 6 אחה ' צ . הבדלי המנטליות נעלמים אחרי היום הראשון, כולם באמת כמו משפחה אחת מחוייכת ומתחבקת . אבל מחסום השפה נמצא שם כל הזמן, ועדת תרגום שלמה יושבת לך בתוך הראש במשך ארבעה ימים ארוכים , אחרי יומיים אתה כל כך עייף ובהתחלה לא מבין למה , לוקח זמן להבין שזה התרגום האינסופי שעובר לך בראש על כל מילה שנאמרת . כשהשליחות מאנגליה מדברות, הן לא תמיד זוכרות שביקשו מהן לדבר לאט , ואתה מוצא את עצמך בפול גז של תרגום מהיר מול האנגלית שעפה להן מהפה . ואז, כשאתה חוכך ידיים בהנאה כי הצלחת להבין כל מילה , ניתנת זכות הדיבור לשליח האירי , שם זו כבר אופרה אחרת , אלה המציאו להם אנגלית משלהם , הם מדברים מהר במבטא שנשמע לנו שבור לגמרי .

אתה מסתכל סביבך, מחכה שמישהו ירים את היד ויגיד שהוא לא מבין מילה , קצת פאדיחה להיות הראשון שיודה בזה , היוונים מנידים ראש כאילו מבינים , העין שלך עוברת הלאה , השבדים מחייכים כאילו נולדו באירלנד , השליחה ההונגריה גרה בכלל בלונדון , שוחה כמו דג במים , השליחים מפינלנד עם מבט חתום אטום של שחקני פוקר ואז אתה רואה מולך את כל הגוש המזרחי, השליחות מפולין עם פרצוף נבוך , גם העיניים שלהן מחפשות ישועה, השליח הרוסי עוד שניה בוכה , היד שלו מונחת על השולחן ומתחילה לטייל כלפי מעלה , אבל אז יורדת חזרה כנראה הבין איזו מילה של האירי . בסוף סגנית היו ' ר מצילה את המצב ומבקשת מהאירי להרגיע . זה לא עוזר הרבה כי מסתבר שהאירים לא יודעים לדבר לאט, האירי מסיים לדבר והיו ' ר מסכם את מה שהוא אמר בכמה מילים פשוטות כדי שהעם יבין . אנחת רווחה משתחררת ברחבי אירופה והסביבה כשהדובר הבא , יהיה מאיפה שיהיה , מקבל זכות דיבור . שרות באידיאם זו מתנה עצומה לאלה שנבחרו לתפקיד שליח , אתה יושב שם ארבע פעמים , שני מושבי קיץ ושני מושבי חורף, במושב הראשון אתה צריך להכריח את עצמך להרים את היד הכבדה שלך , החשש שתגיד משהו טפשי גובר על הרצון העז לשמוע את עצמך אומר משהו חכם , רוב החדשים לא מעיזים , זה כמו בפגישת אנ איי , יש איזה חוק לא כתוב שנראה שכולם מצפים ממך לעמוד בו , בפגישה הראשונה אתה אמור להיות חסר בטחון . נקודה . מידי פעם מגיע לאידיאם שליח חדש שמיד עם הגיעו מרים את היד וכבר יש לו מה להגיד ועוד עם בטחון מלא . כשזה קורה , רצים סביב השולחן מבטים שכאילו אומרים " מאיפה הגיע לנו הכוכב הזה , מאיפה הוא מביא את החוצפה לדלג על חוק חוסר הבטחון ”.

בפגישה הבאה הכוכב כבר לא מגיע , זה שהגיע במקומו מספר לנו שהוא התפטר " מסיבות אישיות ". אלק " סיבות אישיות " , אם הוא היה רק מרים את הראש בפגישה הראשונה שלו , היה אולי מבין שכדאי לו לסתום , או לפחות להרים יד מהוססת ולגמגם משהו לא ברור , למה ? כי ככה זה עובד אצלנו באנ איי , חדשים באים מלמטה :( העיר ברצלונה חיכתה לנו בחוץ , כמו יפיפיה שקורצת לך לבוא . הארכיטקטורה המדהימה , הרחובות העמוסים , שדירות הראמבלה עם הפסלים האנושיים , החתיכות עם המיני הקצר מידי ) מה לעשות , חם ( כל אלה חיכו לנו בחוץ בזמן שאנחנו שוברים את השיניים מול אנשי משרד השרות העולמי ומיללים על עליית מחירי הספרות . בלילות יצאנו לבלות , כן , מותר גם לנו , יצאנו בחבורות . ישראלים , אירים , יוונים , נורבגים , פולנים , פורטוגלים , מלטזים , צרפתים , שוויצרים . חבורה שאם לא התוכנית הנפלאה שלנו , לא היתה מתחברת בשום אופן , בטח לא בצורה ההומוגנית והטבעית בה התחברנו כולנו בברצלונה . ניסיתי להדחיק את העובדה שזה מפגש האידיאם האחרון שלי , סיימתי שם את התפקיד שהטלתם עלי לפני חמש שנים . המזל הגדול שלי היה ששבוע אחרי מפגש האידיאם בברצלונה , היה הכנס העולמי , ובשנה הבאה מושב הקיץ של האידיאם ייערך בארץ בכנס האירופאי שמגיע אלינו בקיץ 2010 . יומיים לאחר מפגש הקיץ של האידיאם ב 2009 בברצלונה , התחיל הכנס העולמי , מה שהפך את המסע לברצלונה למסע של פעם בחיים. עברנו למלון של הכנס, ופגשנו 7000 מכורים מ 59 מדינות. הלב שלך קופץ מריגוש, כולם מחבקים את כולם, הגבולות הגיאוגרפיים מטשטשים , החברותה העולמית שלנו מאוחדת יותר ממה שניתן היה לדמיין , אולי אפילו יותר מהחברותה בארץ ) טוב , הבטחתי לא ללכלך על עצמנו אז אני אדלג :( בעצם למה לדלג , אמרתם לי כנות ופתיחות , לא ? אז בכנות ובפתיחות , מהיום שנולדנו חינכו אותנו להתמודד מול אויבים , וכמו גורי זאב אנחנו מאולפים להתאמן אחד על השני לפני שאנחנו יוצאים לערבות הסוואנה לפגוש את העולם המאיים של האריות והנמרים . ואז אתה יוצא לעולם לפגוש אריות ונמרים , אבל מה שאתה מוצא זה גברים שמזילים דמעה לנוכח השקיעה . ואתה לא בדיוק חונכת להתמודד מול זה , זה מבלבל אותי כאחד שלמד לעטות על עצמו מבט קשוח , אחד שאורב לטעויות של האחר .

בברצלונה הבנתי עד כמה היסודות האלה שלי לא נחוצים , שם הבנתי שמותר לי סוף סוף להשליך את המסיכות המיותרות ופשוט לחבק את העולם כי אני ואתם, כולנו ילדים של החיים . לאן שלא תלך אתה פוגש אנשים מכל העולם , אתה נכנס למעלית , שנים עשר מכורים מתפקדים , כל אחד אומר מאיפה הוא , לואיזיאנה , שיקאגו , בחריין , מלטה , טורקיה ו....ישראל. המעלית נעצרת בקומה 6, יוצאים המלטזים והבחריינים, נכנסים שני יפנים חיכניים עם שיער סגול , ותיקי המעלית מביטים בהם במבט שואל , והם נבוכים משפילים מבט לרצפה . כן , אנחנו בעצם כולנו מאותו הכפר .

בשרות אוהב, יובל