סיפור אישי

למכור הקנדי הזה היו הרבה שנות החלמה עד שהסכים להתמודד עם התנהגותו המכורה בהחלמה.
עכשיו הוא יודע שהוא לא חייב לדבר נקי ולחיות מלוכלך.

מספיק

עם כל מה שנשאר בי זעקתי : " מספיק !". לא יכולתי כבר לספור את הפעמים שאמרתי את זה . בכנות , לא רציתי להשת מש יו תר . ו בכל זאת ניגשתי לכיוון השולחן , לכיוון גורם לכאב שלי . לא רציתי לעשות את הפעולה הזאת , אבל הנה אני , מושיט את היד לקחת עוד מנה.

" לא !" המילים שלי הדהדו בחדר , אבל הייתי לבד .

שמעתי קול חלוש שואל : " אתה רוצה לחיות או למות ? " , ישבתי שם והסתכלתי על מה שנראה כמו אספקה אינסופית של הרס . חשבתי שבטח סוף - סוף אבדה לי שפיות דעתי : מה , באמת שמעתי את המוות נותן לי אולטימטום ? מה , אלוהים דיבר אליי ? הרגשתי שינוי פתאומי . הנשמה שלי , עם מה שהיה כנראה הקמצוץ האחרון של כוח, גררה ותי מוכה וחבול לעבר החיים . זכרונות של הבטחות ריקות מתוכן הציפו אותי , של כל האנשים שאכזבתי ושל כל אלה שפגעתי בהם .

קיוויתי באמת שהפעם זה יהיה אחרת . נעצתי מבט בשעון , והתפללתי לאלוהים שיעזור לי . לבסוף , ב -6:30 בבוקר, הרמתי את הטלפון.

זה היה לפני יותר משבע שנים . הכרתי את האנ - איי בבתי -חולים ובפגישות במרכזי גמילה . היתה לי נפילה קצרה אחרי חמישה וחצי חודשים של נקיון . אחרי זה התנקתי והתחלתי לעבוד את הצעדים , לעשות שירות , שמרתי על קשר עם החונך שלי , והתחלתי ליישם את ההחלמה שלי . חזרתי ללימודים כדי לבנות קריירה , עברתי לעיר אחרת , מצאתי עבודה שאני אוהב , ואני עוב ד בה ע ד היו ם . כבר מ ראשי ת הה ח למה שלי  התחלתי להרגיש שייכות , תקווה ושלווה . אני עדיין אסיר תודה על החיים שאנ -איי עזרה לי להקים . חלפו לבלי שוב הימים האינסופיים של ייאוש , בדידות , חוסר תקווה ובושה.

 אחרי כמה שנות נקיון וכשלון של מערכת יחסים , החונך שלי הציע לי לטפל בנושא מערכות יחסים דרך עבודת הצעדים . התחלתי לראות דפוסים בסוגי הקשיים שהיו לי ביחסים עם נשים . התחלתי להבין את הסיבות לכך שנמשכתי למערכות יחסים לא מספקות ; משהו שאפשר לי להשליך את האשמה החוצה במקום להתבונן בעצמי . ובכל זאת , במקום להתמודד עם הנושאים שעלו , התחלתי מערכת יחסים נוספת עם אשה בהחלמה לפני שסיימתי את מערכת היחסים הקודמת .

הייתי מוכן להתבונן בדפוס של יחסים עם נשים כדי לזכות בהרגשת ערך , אבל התעלמתי מהקול שאמר לי לבחון את התפקיד שהמין משחק בחיי.

במהלך מערכת היחסים האחרונה עדיין השתמשתי בחשאי ביחסי מין מזדמנים כשאני מצדיק לעצמי את ההתנהגויות שלי בנימוקים " הגיוניים " ומשתמש בתקופת הנקיון כהגנה נגד הגל הגואה של רגשי אשמה . בושה קבועה וחשאית נבנתה בתוכי . מין אפשר לי להרגיש לזמן קצר רצוי ונחשק . אחר כך , כשהעונג חלף , בושה תפסה את מקו מו . ע דיין לא דיברתי על זה .

כשהחברה שלי היתה אומרת שההתמכרות שלי יצאה משליטה הייתי מתנגד , מאשים , סוטה מהנושא , מנמק בהגיון , ואז מקשקש על חופש לביטוי עצמי , מערים על הכל הצטדקויות . עשיתי זאת שוב ושוב עם אותה תוצאה : עונג זמני ולאחריו אשמה מציקה שניסיתי להתעלם ממנה . לאט לאט כל מנת מין יצרה סבילות גבוהה יותר שדרשה מנה גדולה יותר כדי ליצור את אותה תחושה של בריחה. בזמנו לא ראיתי את הדמיון בין זה ובין השימוש שלי בסמים . ההגנות והחשאיות גרמו לי לעיוורון בקשר להתנהגות שלי.

באופן בלתי נמנע התחלתי לחשוב איך סמים יוסיפו לחוויה המינית . בהתחלה המחשבה פיתתה אותי ואז התעלמתי ממנה כמו מסתם הטרדה . ביום שבו התחלתי לזלזל בכוחה ההרסני של ההתמכרות נעשיתי תורם מודע למחלה שלי.

לילה אחד , בזמן שיצאתי שוב לשוטט באיזורים האפלים של העיר , התחלתי לחפש סוחר סמים . הפעם המחשבה לא היתה מעודנת . תשוקה להשתמש בסמים הכתה בי בכוח קטלני , כוח ששכחתי כבר מזמן . כאילו שיצאתי לחופשה קצרה מהמודעות שלי . יכולתי עדיין כאילו לראות את עצמי מהצד אבל הייתי כמו משקיף מבחוץ על הפעולות שלי. ראיתי אמבולנס חונה והאחים העלו מישהו מאחור . עלתה בי מחשבה שזה כנראה קשור להתמכרות . אולי מנת יתר . המשכתי לנסוע וראיתי ארבעה שוטרים הולכים במהירות . ואז, כאילו חלק שהיה חסר חזר אלי, מצאתי את עצמי מרגיש המום ומפוחד , שואל את עצמי מה אני עושה בחלק הזה של העיר , נסעתי ישר הביתה . איך שהגעתי הביתה נכנסתי למיטה . מחשבות ישנות החלו להסתובב במעגל במוחי : " מה הבעיה שלך ? ", " אתה חולה !", " על מה חשבת ? ", " אל תספר לאף אחד !", " פשוט תוותר ...". הרגשתי בודד , חסר ערך , חסר תקווה ונואש . כאבתי להקלה . התפללתי לעזרה ודרך התפילות התחלתי להבין מה אני צריך לעשות.

למחרת יצרתי קשר עם חבר אנ-איי אחר , חניך.

למרות פחדי סיפרתי לו על אירועי הלילה הקודם ועל הסודות שלי . הוא הזיל דמעות אמתיות של דאגה ואני הרגשתי מקובל , מובן ואהוב ללא תנאים . למרות הבושה התחייבתי להגיע איתו לפגישה באותו ערב . נשארתי קרוב אליו כל היום , השתתפתי בפגישה ואז התחייבתי ליצור איתו קשר גם למחרת . הלכתי לפגישה בבוקר , התחלקתי על החוויות האחרונות שלי וחשפתי את סודות הבושה האפלים שלי לאור ההחלמה בפני קבוצת גברים . בכיתי . אחרי הפגישה עצרתי בביתו של החונך שלי והתחלתי את התהליך בכך שדיברתי איתו בכנות מלאה . כמה גברים בהחלמה צלצלו אלי על בסיס קבוע והביעו את אהבתם , דאגתם ועידודם . יום אחד הגעתי לפגישה וקלטתי שלא התחייבתי לאף אחד להגיע לפגישה הזאת . בפעם הראשונה מאז שכמעט השתמשתי הייתי בפגישה למען עצמי.

מהר מאוד שיתפתי בכנות את החברה שלי . הודתי בהתנהגותי , ואישרתי את חששותיה . בכך שדיברתי על סודותי עשיתי את הצעדים הראשונים לעבר שינוי התנהגותי . היום אני מודה בהתנהגותי המכורה ועובד עליה דרך הצעדים . דבר אחד למדתי מזה : התגובות שאני מקבל מהקרובים אלי ביותר והתגובות שלי אליהם הן מדד ברור לאיפה אני נמצא בהחלמה שלי . אנחנו העיניים והאוזניים אחד של השני , ומערכות יחסים עם מכורים אחרים ב ' מכורים אנונימיים ' נותנות לי את התמיכה שאני צריך כדי לעמוד מול עצמי ולגדול בהחלמה שלי . חלק גדול מהזמן בהחלמה שלי אני מעורב בשירות , משתתף באופן קבוע בפגישות , מצטרף לקבוצות צעדים ומשלים אותן ובונה מערכות יחסים עם מכורים אחרים בתוכנית .

ואני מתפלל.

לכן, היתה לי מערכת תמיכה ענקית לעזור לי כשהכי הייתי צריך. זה דבר אחד ליישם את התוכנית כשאני רוצה להשאר נקי, וזה דבר אחר לגמרי ליישם את התוכנית כשאני רוצה להשתמש שוב. ככה התוכנית עובדת בשבילי. אני מאמין שבאותו לילה בו יצאתי לשוטט, כוח גדול ואוהב שמר עלי. העבודה שעשיתי בהחלמה המוקדמת שלי הניחה עבורי את היסודות לבניית תוכנית עמוקה ומשמעותית יותר להחלמה שלי היום. עכשיו אני מבין שאפשר לדבר נקי ולחיות מלוכלך.

זה הספיק לי. היום אני לא רוצה רק להיות נקי מסמים, אני רוצה לחיות נקי.